פסק-דין בתיק ת"ק 9952-03-11

1.         בחודש אוגוסט 2010 היה מעורב רכב התובעים בתאונה ובתאונה זו נהגה בתם של התובעים (להלן: "הבת").

בעקבות תאונה זו, הוכנס הרכב למוסך הנתבע ולאחר בדיקה סוכם מהות התיקון ועלות התיקון בסך של 6,000 ש"ח.

לאחר תיקון זה, נתגלו ליקויים ולטענת התובעים נבעו ליקויים אלה כתוצאה מעבודה לא מקצועית של הנתבע.

ואלה הם האירועים שאירעו לרכב לאחר הוצאתו ממוסך הנתבע:

א.         שבוע לאחר התיקון ובזמן שהבת נסעה ברכב צנח חלקו התחתון הקדמי של הרכב שמגן על המנוע תוך שהוא נגרר ונשחק.

הבת נאלצה לעצור הרכב ובסיוע עובר אורח הצליחה להרים החלק הנ"ל והמשיכה בדרכה.

אירוע זה גרם לבת לאחר לעבודתה וגם גרם לה לעוגמת נפש מרובה.

ב.         ביום 1.11.10 נתקעה הבת עם הרכב בשעות הערב ברחובות וכתוצאה מכך הזמינה גרר והרכב נגרר למוסך הנתבע. הנתבע בדק את הבעיה ואמר שהמנוע תפוס ושאינו יודע את הסיבה לבעיה. כמו כן סרב הנתבע לבדוק את הרכב, אך אמר שתמורת תשלום של 6,000 ש"ח הוא מתחייב לתקן הרכב ולהחזירו למצבו הקודם.

            ג.          א)         ביום 2.11.10 העבירו התובעים את הרכב למוסך אחר ולצורך כך הזמינו גרר שגרר הרכב למוסך "הוכמן" ביפו. במוסך זה התברר, שמה שגורם למנוע להיתפס היה האלטרנטור שחודש במוסך הנתבע.

זמן קצר לאחר התיקון, פנו התובעים אל הנתבע על מנת לעדכן אותו על התיקון שבוצע במוסך "הוכמן" וביקשו מהנתבע להחזיר להם את סכום התיקון והעבודה עבור האלטרנטור. הנתבע סרב.

ב)         עוד מציינים התובעים, שנזילת השמן נותרה בעינה גם לאחר חידוש משאבה ההגה על ידי מוסך הנתבע ולכן, פנו התובעים - בעניין זה -
אל הנתבע והוא השיב, שבעיית הנזילה נובעת, כנראה, מהצינורית שמחוברת למשאבת ההגה, למרות שתיקון המשאבה בוצע כדי להפסיק את בעיית הנזילה.

ד.         בשל הטענות הבאות תובעים התובעים מהנתבע את הסך של 4,410 ש"ח הכולל בחובו: החזר סכום עבור אלטרנטור בסך של 900 ש"ח ועבור עבודה סך של 150 ש"ח, החזר עבור משאבת הגה מחודשת בסך של 600 ש"ח ועבור עבודה סך של 140 ש"ח, פעמיים עבור גרירת הרכב בסך ש 300 ש"ח, שימוש במוניות למקום העבודה במשך 4 ימים סך של 320 ש"ח ועוגמת נפש בסך של 2,000 ש"ח.

2.         לטענת הנתבע, יש לדחות את תביעת התובעים, משום שלטענתו, אין קשר בין העבודה שביצע ובין הליקויים שנתגלו לאחר התיקון ואם היו ליקויים, הרי שאלה נבעו כתוצאה מנהיגה רשלנית של הנוהגים ברכב התובעים. לטענה כללית זו, מוסיף הנתבע וטוען הטענות העיקריות הבאות:

א.         עצם העובדה, שהתובע הגיע למוסך למעלה מחודשיים לאחר התיקון הראשון, מצביע על כך, שלא היה כל פגם בתיקון הראשון - אחרת לא ניתן היה לנסוע גם חודשיים אלה.

רכב התובעים אכן הוכנס ביום 2.11.10  למוסך הנתבע בגרירה, אך כאשר ביקש הנתבע לבדוק הבעיה, לא אפשר התובע לנתבע לבצע הבדיקה ולאבחן את הבעיה - שעניינה: מנוע תפוס.

            ב.         א)         הנתבע מכחיש הטענה, שביקש 6,000 ש"ח עבור התיקון השני ומוסיף וטוען, שכלל לא הגיע למצב של אבחון והערכת עלות התיקון.

ב)         התובע לקח את הרכב למוסך אחר, שם ביצע תיקונים במכלולים שונים שאין להם כל קשר עם התיקון הראשון שביצע הנתבע וגם לא להחלפת האלרטרנטור.

מכל מקום, אילו היה הרכב נשאר אצל הנתבע והיה צורך להחליף אלטרנטור, ממילא היה הנתבע עושה זאת ללא תשלום במסגרת האחריות שניתנה לתקינותו של פריט זה.